לקראת הבחירות הקרובות, שיתקיימו ב-17 למארס, אחת מהמפלגות שצפויות ככל הנראה להיות על תקן "הפתעת הבחירות" הינה מפלגת כולנו של שר התקשורת משה כחלון. כחלון, שהיה פוליטיקאי אלמוני יחסית ביצע את אחת המהפכות הצרכניות החשובות ביותר בשנים האחרונות שחוסכות לציבור בישראל מיליארדי שקלים מידי שנה.
אם בעבר, רוב הציבור שלם סכומים אדירים על סלולאר, בין 200 ₪ ל-300 ₪ בכל חודש עבור שימוש בכל מכשיר, כיום יכולה לשלם משפחה שלמה מחירים של 350 ₪ עבור שימוש בכמה מכשירים, לרבות גלישה ברשת האינטרנט ושליחה חופשית של הודעות. יש האומרים, כי רפורמה זאת, גרמה לשינוי המודעות הצרכנית של הציבור כלפי תחרות במשק והתועלת שהוא יכול להפיק ממנה.
המצב המקורי עד לשנת 2011 היה כך: בישראל היו שלוש חברות מפעילות סלולר בלבד: פרטנר, סלקום ופלאפון, ששלטו ללא עוררין בשוק דבר שכמובן התבטא במחירים. הרפורמה בשוק הסלולר, חשוב להגיד החלה עוד קודם כאשר על ידי שרי תקשורת אחרים כדוגמת אריאל אטיאס יצרו פעולות שיקלו על הצרכנים כדוגמת ניוד מספרים מחברה לחברה, הגבלת קנסות יציאה וכדומה.
עם זאת, בשנת 2010 קרו צעדי הרפורמה המשמעותיים כאשר השוק נפתח לתחרות: כניסה של עוד שני מפעילים ראשיים (הוט מובייל וגולן טלקום) וכמה מפעילים וירטואלים (כאלו שקונים את זמן האוויר מהמפעילים הראשיים). החברות החדשות והמפעילים הריטואלים הציעו מחירים נמוכים בשליש ממה שהציעו שלושת החברות הגדולות ובכך בפועל נשבר השוק, כך שהחברות הגדולות היו חייבות להגיב ולהוריד את המחירים משמעותית.
פרט לאותו צעד של הכנסת התחרות בנושא הכנסת המפעילים החדשים, הרפורמה גם כללה עוד צעד חשוב שהקל על הצרכנים: פתיחת השוק הסלולארי לייבוא: כלומר, יבואנים קטנים יכלו לייבא סמארטפונים כל עוד הם עומדים בתקינה האירופאית והתקינה האמריקאית ובכך בעצם הופקעה היכולת הבלעדית של חברות הסלולר לשווק מכשירים סלולרים באופן בלעדי.
צעד משלים בנושא היה גם מניעת האפשרות לנעילת כרטיסי SIM, כלומר: אם בעבר החברות הסלולאריות דאגו לכך שיהיה ניתן להפעיל את הכרטיסים רק דרך מכשירים של החברה, כיום ניתן להפעיל את כרטיס ה-SIM מכל מכשיר.
כך שאם בוחנים זאת, ללא ספק מדובר על אחת המהפכות הצרכניות החשובות של השנים האחרונות.